שיטתו של דלקרוז מורכבת משלושה מרכיבים: ריתמיקה, סולפג’ ואלתור. לדעת דלקרוז משלושתם ביחד מורכב האימון המוזיקלי המושלם.

התפתחותה של הריתמיקה

פרופסור אמיל ז’אק דלקרוז עסק בהוראת המוזיקה בקונסרבטוריון של ז’נבה משנת 1892. דלקרוז היה מוטרד מאיכות שיטות ההוראה של המוזיקה שבהן השתמשו בתקופתו ולכן החל בניסיונות לפתח שיטת הוראה חדשנית שתגביר את המודעות של תלמידיו למוזיקה ובעיקר לקצב שלה.

דלקרוז השמיע לתלמידיו אלתורים שאותם ביצע בפסנתר או ביקש מהם לשיר ותוך כדי כך גם לנוע בחופשיות. כאשר צפה דלקרוז   בתלמידים ראה שמבלי לשים לב התלמידים החלו להתאים את תנועותיהם לקצב של המוזיקה. למרבה הפלא, גם תלמידים שלא הצליחו בביצוע קצבי של נגינה בפסנתר נעו על פי הקצב של המוזיקה אותה הם שמעו ובעת סיום הקטע המוזיקלי נראה היה בבירור ששרירי גופם נרפים בתגובה לסיומה של המנגינה. 

בעקבות תצפיותיו הגיע דלקרוז למסקנה שהגוף הוא כלי הנגינה הראשוני ללימוד המוזיקה ולכן בכדי לפתח אצל התלמיד תחושה טבעית של קרבה למוזיקה ונגינה יש להשתמש בגוף ככלי נגינה.  על פי דלקרוז יש כך להכשיר את שרירי גופם של התלמידים לבצע קצב כראוי ובהמשך הם יהיו מוכנים להבנת רעיונות מוזיקאליים. למעשה דרך הריתמיקה ניתן לייצר חיבור של התלמיד למוזיקה ולרכוש את יסודותיה. 

שלושת היסודות שבהם יש להשתמש בלימוד הריתמיקה לשיטתו של דלקרוז הם: ריתמיקה – קצב, סולפג’ – שירה באמצעות תווים ואימפרוביזציה – אלתור. באמצעות יסודות אלו על פי שיטתו של דלקרוז נלמדת המוזיקה דרך היצירתיות והתנועה.

התפשטות הריתמיקה של דלקרוז

דלקרוז השתמש בריתמימיקה כשיטה להוראת המוסיקה לתלמידי בית הספר היסודי ובין 1903 ל-1910 החל דלקרוז להציג לפני קהל את גישתו. בשנת 1910 ייסד דלקרוז בהלראו, סמוך לדרזדן, בית ספר שהוקדש להוראת ריתמיקה. בעזרתו של התעשיין הגרמני וולף דוהרן. בבית הספר למדו תלמידים רבים עד שנת 1914, בה החלה מלחמת העולם הראשונה ובית הספר ננטש. דלקרוז חזר לז’נבה ופתח שם בית ספר לריתמיקה, בשנת 1920 עבר בית הספר להלראי לאקסנבורג, הנמצאת על יד וינה ולבסוף נסגר בידי הנאצים

לאחר מלחמת העולם השניה התפשטה שיטת הריתמיקה ברחבי העולם ובתי ספר לריתמיקה הוקמו בלונדון, פריז, שטוקהולם וניו יורק.

ריתמיקה בראי המחקר

יתרונותיה של הוראת המוסיקה באמצעות ריתמיקה לגיל הרך נבדקו מחקרית והוכח ששיעורי הריתמיקה משפרים את תחושת הקצב של ילדים בגיל הגן בהשוואה לילדים שאינם משתתפים בשיעורי ריתמיקה.

ריתמיקה בישראל

בישראל כמו במדינות רבות בעולם המערבי נעשה שימוש רב בריתמיקה בחינוך לגיל הרך בשל היתרונות הרבים שבה.

דרך הריתמיקה מקנים לילדים בנוסף ליכולות המוסיקאליות: יכולת ריכוז, תגובה, שליטה עצמית, פיתוח הזכרון והדמיון, יכולת התמצאות בסביבה, ועוד.

בפן החברתי רוכש הילד דרך שיעור הריתמיקה מיומנויות חברתיות, אחריות קולקטיבית, עבודה קבוצתית, פיתוח כישורי מנהיגות והיכולת להישמע למנהיג מאידך גיסא.

בנוסף ראו אנשי החינוך בישראל בראשית דרכה בריתמיקה כלי חשוב להעברת רעיונות מופשטים וערכים, וייעדו את הריתמיקה להעברת מסרים ערכיים ואת האווירה הייחודית לכל חג וחג. לכן על המסיבות בגן הילדים במשך השנה ובסופה תנצח בדרך כלל הריתמיקאית של הגן.

מקורות:

Zachopoulou, Evridiki & Derri, Vassiliki & Chatzopoulos, Dimitris & al, et. (2003). Application of Orff and Dalcroze Activities in Preschool Children: Do They Affect the Level of Rhythmic Ability. Physical Educator. 60. 50-56.

http://music.cmu.edu/pages/dalcroze-eurhythmics

https://www.britannica.com/art/eurythmics

https://www.britannica.com/biography/Emile-Jaques-Dalcroze

https://en.wikipedia.org/wiki/Dalcroze_Eurhythmics#cite_note-1